מתוך הרצאתו של עו"ד ערן בקר בביה"ח

חקירת סיבות מוות, האומנם ?

1.  ההרצאה תתמקד במרכיב המרכזי בחקירת סיבת מוות, הסמכות המשפטית חקיקתית, לביצוע נתיחה שלאחר המוות לגילוי סיבת מוות לא טבעי ו/או מוות שיש חשד שנגרם בעבירה .

2.  באופן טבעי, נתיחה שלאחר המוות מעלה דילמות מורכבות מבחינה הלכתית, מוסרית, רפואית, מדעית, משפטית ומבחינת אוטונומיית הפרט וריבונותו על גופו. בכל אלה על ביהמ"ש מוטלת החובה לאזן בין האינטרסים המתנגשים בבואו להחליט החלטה כזו או אחרת .

3.  ההרצאה חולקה ל- 7 פרקים קצרים: 
(1) התפתחות הרפואה המשפטית במדינה 
(2) החקיקה הרלוונטית 
(3) עריכת נתיחה שלאחר המוות 
(4) עמדת ההלכה היהודית 
(5) תוצאת החקירה והשלכתה על תביעות ותגמולי ביטוח
(6) דוגמאות ונתונים רלוונטיים 
(7) וסיכום.


פרק 1 - התפתחות הרפואה המשפטית במדינה

4.    התפתחות הרפואה המשפטית בישראל החלה בתקופת המנדט הבריטי בפלסטינה 1921 - 1948 נתיחות רפואיות משפטיות של קורבנות מוות לא טבעי בוצעו בעיקר ע"י רופאים בריטיים , שחלק נכבד מהם היה ללא ידע בפתולוגיה או ברפואה משפטית.

5.    אחד מהאירועים הראשונים שנחקרו בצורה מעמיקה מההיבט הרפואי משפטי היה חקירת רצח 56 יהודי חברון במאורעות תרפ"ט 24 לאוגוסט 1929.

6.    הגופות נקברו לאחר בדיקה חיצונית ע"י רופא משטרתי בריטי. בעקבות לחץ של הקהילה היהודית שטענה שבקורבנות הטבח בוצעו השחתות ותקיפות מיניות, ציוו השלטונות הבריטיים להוציא את הגופות מהקברים ולבצע בהן בדיקה מקיפה ומעמיקה.

7.    הבדיקה הוטלה על צוות של 9 רופאים: 3 רופאים בריטיים, 3 באי כוח רפואיים ערביים ו-3 רופאים יהודיים. 20 גופות הוצאו מקברן לאחר שבועיים, בהסכמת כל הצדדים לבדיקה מעמיקה, אשר לא העלתה סימני עינויים. 
קרוב לוודאי שזה היה המקרה הראשון של שיתוף פעולה בתחום הרפואה המשפטית בין שלטונות הכיבוש הבריטי לבין מומחים רפואיים ערבים ויהודים ששירתו את האוכלוסייה המקומית.


פרק 2 - החקיקה הרלוונטית
 
8.    עם קום המדינה אימץ המשפט הישראלי חלק מהפקודות המנדטוריות בשילוב עם חוקים עותומאניים ועקרונות המסורת היהודית, עד חקיקת חוק עצמאי ישראלי.

9.    בעיון מעמיק בחקיקה הישראלית ישנם 3 חוקים עיקריים המסדירים את סוגיית הניתוחים בגופות במישרין ובעקיפין. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, חוק חקירת סיבות מוות וחוק האנטומיה והפתולוגיה. אני אתמקד בעיקר בחקירת סיבות מוות ואתייחס בקצרה לחוק יסוד כבוד האדם.

10.    חוק יסוד כבוד האדם וחירותו מעגן בתוכו מס' זכויות יסוד חוקתיות. החשובות שבהן כי יש להגן על כבוד האדם אין פוגעים בחייו, בגופו או בכבודו של אדם באשר הוא אדם, וכל אדם זכאי להגנה על חייו על גופו ועל כבודו. 

11.    פסקי דין רבים אשר דנו לאחרונה בנושא זה, קובעים מפורשות שלאדם ישנה זכות למות ולנוח בכבוד, הפסיקה מעגנת את זכות האדם למות בכבוד ולנוח בכבוד כזהה לזכות לחיות בכבוד. כבוד האדם המוזכר בחוק היסוד היינו כבודו של האדם הן בחייו והן במותו. כך נקבע בבג"צ סנש4: 

"יתר על כן כבוד האדם יעמוד לו לאדם לא אך בחייו אלא גם לאחר מותו. זו קביעתו המפורשת של סעיף 5 לחוק לשון הרע, וההלכה הוסיפה וקבעה מפורשות ובלא כל ניד וספק כי כבוד האדם שבחוק יסוד כבוד האדם וחירותו פורש עצמו גם על כבוד המת". 

12.    ישאל השואל מהו אותו ס' 5 לחוק איסור לשון הרע שהוזכר בבג"צ סנש ?   "לשון הרע על מת - לשון הרע על אדם שפורסמה אחרי מותו דינה כדין לשון הרע על אדם חי".

13.    ניתן לראות כי כבוד המת הוא זכות חוקתית שלא ניתן לפגוע בה אלא ע"י חוק שהולם את ס' 8 פסקת ההגבלה בחוק יסוד כבוד האדם .

14.    נזכיר רק שבשנת 2005 התקבל בכנסת ישראל חוק החולה הנוטה למות מה שמוכר לכולם כחוק "המתת חסד"  אשר הקנה לאדם את זכות הבחירה בין החיים למוות בהתקיימם של מס' תנאים הקבועים בחוק.

15.    הסמכות בדין הישראלי לגילוי סיבת המוות וביצוע ניתוח פתולוגי מקורו בחוק חקירת סיבות מוות אשר חוקק בשנת 1958 אשר הסתמך על הפקודה המנדטורית CORONERS ORDINANACE  משנת 1926.

א.    חקירת סיבות המוות מבוסס על מוסד עתיק יומין אשר היה קיים באנגליה וידוע בשם CORONER = (חוקר מקרי מוות). חוקרי סיבות המוות נחשבים באנגליה כחלק ממערכת השיפוט הפלילי ותפקידם לערוך חקירה משפטית, להבדיל מחקירה משטרתית. בארץ קבע המחוקק כי חקירה תתקיים בזמן שיש יסוד סביר לחשש כי מותו של אדם אינו טבעי או שמותו נגרם בעבירה.

ב.    כוונת המחוקק היא לאפשר הליכים שיפוטיים אשר בהם נגרם מוות שלא כדין והשלטונות לא הצליחו למצוא את עושה המעשה שגרם למוות.

ג.    החוק הוא ללא ספק חוק ייחודי ויוצא דופן מאחר והוא הופך את השופט היושב בדין לכהן הלכה למעשה כחוקר, עליו מוטלת מלאכת איסוף הראיות ובכלל חקירת עדים ובכך למעשה סוטה אמנם עפ"י דין (מכוח הסמכות המוקנת לו) משיטת המשפט והשפיטה הישראלית הקרויה "אדוורסרית" "וישחקו הנערים לפניך " לשיטה "אינקוויזיטורית" בה השופט הוא זה שמנהל את כל העניינים.

16.    הציר המרכזי ולב לבו של החוק הוא ס' 19 המקנה את הסמכות השיפוטית לפעולתו של השופט החוקר בסיבות מוות, לסעיף יש שני מבחנים ו/או קריטריונים לסמכות השופט לחקור :

א.    מבחן פרסונאלי - מטרתו לברר אם מבקש החקירה נמנה עם הזכאים לבקש עריכתה. המדובר ביועמ"ש ונציגיו, משטרת ישראל, רופא או בני משפחת המנוח.

ב.    מבחן העילה - מטרתו לברר אם הבקשה מגלה עילה לעריכת החקירה. העילה היא חשד סביר שהמוות נגרם בעבירה.

       אותו חשד סביר יכול להיות בין היתר :

•    מי הוא אותו אדם אשר את גופתו ו/או מותו מבקשים לחקור ו/או לנתח
•    נסיבות מציאת הגופה - מקום ואופן מציאתה
•    מראה ראשוני של הגופה – חבלות סימני אלימות
•    רקע פלילי ועוד ....

מתן תשובה חיובית לשתי השאלות יחד הינה תנאי לסמכות השופט לחקור.

17.     סעיף 30 הוא סעיף תוצאתי וקובע כפי שניתן לראות :
האם יש או אין בראיות כדי להוכיח את סיבת המוות ?

18.    סעיף 32 הוא סעיף  אופרטיבי, אם יש בראיות כדי להוכיח את סיבת המוות רשאי השופט לצוות ו/או להורות לפרקליטות המחוז להגיש כתב אישום כנגד מבצע העבירה. אני אתייחס אליו בנוסף בהצגת פרק הדוגמאות.


פרק 3 - עריכת נתיחה לאחר המוות

19.    לפני שהשופט החוקר מורה על עריכת נתיחה שלאחר המוות, נדרש כי יתקיימו שני תנאים הקבועים בהוראות החוק :

א.    התנאי הראשון, שמקורו בסעיף 9 לחוק האנטומיה והפתולוגיה, נדרש כי יתקיים חשש סביר שמות המנוח נגרם בעבירה, רשלנות או בהזנחה.

ב.    התנאי השני, הקבוע בסעיף 26 לחוק חקירת סיבות מוות, הוא שניתוחה של הגוויה "דרוש לבירור סיבת המוות". נדגיש, שסיבת המוות היא לא רק "האירוע הביולוגי-קליני הסופי המתרחש בשניה בה מגיעים חיי האדם לקיצם" כי אם גם שרשרת הגרימה המובילה אל אותו אירוע.

20.    על שני תנאים אלה להיות מידתיים בטרם יוחלט על עריכת נתיחה שלאחר המוות. אותה מידתיות יכולה להיות עפ"י פסיקת בתי המשפט:

א.    האם קיימים אמצעים חלופיים לנתיחה שבכוחם להבהיר את סיבת המוות במובנה הרחב? כגון: בדיקות מעבדה שונות, כדוגמת בדיקות דם.

ב.    יש לבצע את מהלך הנתיחה כך "שאם ניתן להגיע למסקנות עקב התערבות כירורגית מעטה, כך יעשה ככל האפשר" משמעות הדבר היא כי יש להורות שהרופא המנתח ישקול, בתום כל שלב ניתוחי, האם לצורך בירור סיבת המוות יש הכרח להמשיך בנתיחה.

ג.    לא תורחב נתיחה לאחר המוות מעבר למה שבוצע אם המשך הנתיחה אינו צפוי לתרום לבירור סיבת המוות. 

21.    חשוב לציין את מה שהודגש לא אחת בפסיקת בתי המשפט , על השופט החוקר סיבת המוות לחקור את סיבת המוות ולא את זהות הממית. יחד עם זאת, לא מן המנע כי תוצאת החקירה תיתן תשובה גם לכך.


פרק 4 - עמדת ההלכה היהודית

22.    ההלכה היהודית מקפידה מאוד על כבוד המת ולכן אוסרת לבצע בגופה פעולות כלשהן היכולות לגרום לביזיון המת. במקביל ישנם בהלכה כללי טיפול בגופה מרגע המוות ועד הקבורה.

23.    נתיחה חלקית או מלאה אסורה משלוש סיבות עיקריות: ביזיון המת, איסור הנאה (הפקת תועלת) או מחלקיו וביטול מצוות הקבורה (השהייה שלא לצורך). בספרי ההלכה מכונה הגוף המת "נרתיק קדוש" יש להיזהר בכבודו וחובה לשמור על שלמותו, לטהרו ולהכינו לקראת הקבורה. ראה התלמוד הבבלי!

24.    למרות האמור, ההלכה מתירה במקרים מסוימים נתיחה חלקית או שלמה בגופת המת. בספר "ציץ אליעזר" טוען אחד מגדולי הפוסקים שמותר לבצע נתיחה במקרים:

א.     קורבן רצח, לשם המצאת ראיות שתבאנה להענשת הרוצח.
ב.    ניתן להפיק מן הבדיקה מסקנות שיובילו למציאת תרופה למחלה שאין לה מזור.
ג.    ניתן ליטול נוזל או מעט רקמה על ידי מחט חלולה של מזרק כדי לקבוע סיבת מוות
ד.    כל אלו מותנים בהחזרת החלקים שנלקחו בשלמותם לגופה והבאתם לקבורה יחד עם הגופה ובהקדם האפשרי. 


פרק 5 - תוצאת החקירה והשלכתה על תביעות ותגמולי ביטוח

25.    לכל קביעה כזו או אחרת של השופט החוקר יש בה כדי להשפיע במיישרין על תביעות אזרחיות ו/או תמלוגים המוקנים למשפחתו של המנוח ו/או לתלויו, לדוגמא:

א.    אם אכן היה מוכח שאדם פלוני נפל לפיר המעלית בשל אוטם בשריר הלב, מחד תביעתו בגין רשלנות כנגד המעביד וחברת הביטוח שלו סיכוייה היו נמוכים אם בכלל. וזאת מאחר שהאוטם בשריר הלב מנתק את הקשר הסיבתי ובבחינת "גורם זר מתערב" בין הרשלנות לכאורה של המעביד לבין מותו של המנוח.

ב.    גם בתביעה להכרה מול הביטוח הלאומי היתה נדרשת רמת הוכחה מאוד גבוהה של מאורע חריג שנגרם לעובד במהלך העבודה, וגם תביעה זו סיכוייה לוטים בערפל.

ג.    כך שהכרעה לכאן או לכאן יכולה מעבר לפגיעה ברגשות המשפחה ו/או בכבוד המת לגרום למכת מחץ למשפחה ולשלול ממנה תגמולים כאלו ו/או אחרים. 


פרק 6 - דוגמאות

26.     באחד המקרים בו טיפלנו בחודש 7/04, נמצא אדם בתוך פיר של מעלית ללא רוח חיים לאחר שנפל לתוכו מגג המעלית. 

א.    עפ"י איזה שהוא דו"ח פעולה שומר בבניין באתר הבניה הפעיל את המעלית וכתוצאה מכך נפל המנוח לתוך פיר המעלית ונהרג.
 
ב.    מהמשך החקירה עלה ספק (לטענת המשטרה) לגבי טענה זו מאחר והיה בידיהם עדות כי המנוח נפל למותו מסיבה לא ברורה (לטענתם יכול והיה למנוח אירוע לבבי). ולכן, הם ביקשו את נתיחת הגופה כדי לבדוק האם מותו נגרם כתוצאה מרשלנות של הפעלת המעלית או בשל מוות טבעי אשר גרם לנפילת המנוח.

ג.    המשטרה במקרה זה ולפי מה שטענה לא ביקשה לאמת חשש זה באמצעות הנתיחה. אלא, היא ביקשה לשלול באמצעות הנתיחה הסברים חלופיים, ובהתאם טענות הגנה אפשריות העומדות לרשות מי שעשויים לעמוד לדין עקב האירוע, באשר לנפילתו של המנוח.

ד.    ביהמ"ש קיבל את עמדנו כי יש בחומר הראיות כדי לסתור את טענת המשטרה על אותו ספק שמקנן באופן שבו היו שתי עדויות על תזוזת המעלית וכתוצאה מכך מעידת המנוח ונפילתו כמו כן, משפחת המנוח התנגדה בכל תוקף לנתיחה בשל סיבות דתיות . גם הבן היה נוכח באירוע.

27.    בשנת 1997 קרס גשר מעל נהר הירקון כידוע לכולם בעת אירועי המכבייה קופחו חייהם של 4 ספורטאים אוסטרלים. בנתיחת הגופה של אחד מהם אותרה פטרייה נדירה וקטלנית הגדלה בביצת הירקון. זו ראיה חשובה מאוד אם לא מכרעת הן בתיקים פליליים ובוודאי בתיקים אזרחיים נזיקיים המתייחסים לשאלת הקשר הסיבתי.

28.    חוסה בביה"ח רמב"ם - בינואר 99' הובאה לביה"ח רמב"ם חוסה בת 11 כשהיא סובלת מנפיחות בבטנה. צוות חדר המיון חשד תחילה שמדובר בחסימת מעיים ובבדיקה ראשונית לא נתגלו סימני חבלה. מאוחר יותר נתגלה בבדיקות, דימום מאיברי המין והרופאים הציעו לבדוק אם עברה התעללות מינית לפני שהגיעה לבית החולים. לאחר שעברה בדיקות וניתוח, הדרדר מצבה והיא נפטרה. בנתיחה שלאחר המוות נקבע כי מותה נגרם כתוצאה מאובדן נוזלים, מקרע בדופן האחורי של הלדן הוא נרתיק האשה וכי הקרע נגרם מחבלה במכשיר קהה. חקירת המשטרה לא הובילה למסקנה חד¬ משמעית אבל בשל החשדות מונה שופט חוקר למקרה. לאחר חקירה שכללה איסוף עדויות וממצאים קבע השופט כאשר הוא מסתמך בין היתר על הניתוח הפתולוגי שקבע: "הנזק ללדן נגרם מחבלה קהה באמצעות החדרת עצם נוקשה ללדן מבחוץ פנימה". עוד נקבע במפורש שהחבלה נגרמה במהלך שהותה של החוסה בתוך כתלי ביה"ח רמב"ם, וזאת בהסתמך על חוות דעת פתולוגית. על בסיס הקביעות הללו הורה השופט להעמיד לדין את הרופאים שטיפלו בה  בגין גרימת מוות ברשלנות. וזאת מכוח ס' 32 לחוק חקירת סיבות מוות שהזכרנו מקודם.

29.    בשנת 1996 נפטר יהודי חרדי באופן פתאומי ובלתי צפוי וקרוביו התנגדו לנתיחת הגופה מטעמי דת. לאחר שבמשפחת הנפטר התרחשו מקרי מוות דומים הועלה חשד למחלה תורשתית. שלושה רבנים מוכרים בארץ מזרמים שונים של היהדות התירו פה אחד נתיחה חלקית לקביעת סיבת המוות עם מס' תנאים. בנתיחה נתגלתה אכן מחלה תורשתית ובני המשפחה הופנו לטיפול רפואי מתאים.

30.    להלן מס' נתונים שיש בהם כדי להצביע על מגמה ברורה:

א.    קיים גידול משמעותי מדי שנה במספר הבקשות שמוגשות לביהמ"ש.
ב.    רוב הבקשות לתחילת החקירה נועדו להפניית גופת פלוני לנתיחה שלאחר המוות.
ג.    מרבית הבקשות נענו ע"י ביהמ"ש.
ד.    רוב הבקשות מטבע הדברים הוגשו ע"י משטרת ישראל.
ה.    ברוב המקרים בהם הייתה התנגדות של המשפחה, ביהמ"ש נעתר להתנגדות ודחה את הבקשה לנתיחה שלאחר המוות.
ו.    ברוב המקרים הנתיחה שבוצעה הפריכה את החשד הסביר שהמוות נגרם בעבירה.


פרק 7 - סיכום

31.    סיכום הדיון מתבטא בכך שאין די בקביעה הרפואית פורמלית שיש בה לציין את סיבת המוות אלא בהסתכלות כוללת במגוון האספקטיים העובדתיים שיש בהם כדי להצביע על סיבת המוות וגורמיו.

32.    ההלכה בעניין נקבעה בפסיקת ביהמ"ש העליון בעניין מלכה ריצ'וול (בג"צ 535/89) שהינה נדבך מרכזי ובבחינת אורים ותומים של עבודת השופט החוקר.  השופט שמגר קבע כי :

"הביטוי "חקירת סיבת המוות" חובק את חקירת המוות על סיבותיו וגורמיו ולא רק את האירוע הביולוגי-קליני הסופי המתרחש בשניה בה מגיעים חיי האדם לקיצם. משמע, אין המדובר כאן בתלישתו או בשליפתו של הקטע הרפואי-הפורמלי, המתאר את רגע המוות, מתוך מכלול או סידרה רחבה יותר של אירועים המשקפים את הסיבה והמסובב במובנו המלא של מושג זה. כפי שכבר הוזכר, מי שבן משפחתו נמצא מת עם כדור בראשו, אינו מבקש רק לדעת אם הבדיקה לאחר המוות אכן הוכיחה שכדור אקדח גרם לפגיעה בריקמה העדינה של המוח וכתוצאה מכך למוות. המחוקק ביקש לאפשר לו קבלת מענה שיפוטי לשאלה איך אירע הדבר ואם ניתן לגלות את מי שעשה את המעשה והאם, למשל, המנוח שלח יד בנפשו או שמא מישהו אחר שלח בו את ידו."

ואף כי:

"..חקירת סיבת המוות איננה חלק מתהליך החקירה המשטרתי. השופט החוקר סיבת המוות גם איננו נמנה על המערכת התביעתית (בג"צ 159/68 [5], בעמ' 781). חקירת סיבת המוות ביוזמת אדם מעוניין מיועדת בעיקרה למקרים יוצאי דופן, כגון אלה שבהם אין - לדעת האדם המעוניין - חקירה נאותה או אין חקירה בכלל, וזאת למרות שנתקיימו יסודותיו של סעיף 19 לחוק שצוטט לעיל."